יותר מ-95% מהתאילנדים הם בודהיסטים המשתייכים לזרם ספציפי הנקרא "בודהיזם ת'ראוואדה". בדרום תאילנד ניתן למצוא מיעוט מוסלמי, אבל כשמדברים על דת בתאילנד, הכוונה היא בראש ובראשונה לבודהיזם. ת'ראוואדה הוא הזרם המסורתי והעתיק ביותר של הבודהיזם, והוא השליט בתאילנד וגם במדינת סרי-לנקה, לאוס וקמבודיה. הטקסטים הקדושים לדת כתובים בשפה הנקראת "פאלי", שהיא למעשה הודית עתיקה ומקורה בסנסקריט (לכן גם מילים רבות בתאי נגזרות מהסנסקריט), אבל מעט מאוד תאילנדים יודעים לדבר פאלי, ואפפילו פחות יודעים לקרוא אותה. לכן בזמן שרוב התאילנדים יודעים לדקלם את התפילות, רק מעטים יודעים מה הם באמת אומרים.
בודהיזם על רגל אחת. אפילו חצי
בודהה חי לפני כ-2,500 שנים, נצר למשפחת מלוכה שחיה איפשהו במקום שהיום נמצא הגבול בין הודו ונפאל. לאחר חיים של שפע ובידוד מהעם, בודהה הבין שאין רכוש שיכול למנוע מהאדם מחלה, זקנה ובסופו של דבר – מוות. בגיל 29 הוא עזב את ביתו כדי למצוא תשובות לשאלות הגדולות של החיים. בודהה בילה שש שנים ביערות, ולמד מה שהיה יכול על רוחניות מהנזירים של אותה התקופה. למרות הזמן שהקדיש, לא הצליח למצוא את התשובות לשאלות שהעסיקו אותו. הוא רצה לדעת מדוע האדם סובל, והאם ניתן למנוע את הסבל האנושי. בסופו של דבר, החליט לחפש את התשובות לבדו, התיישב מתחת לעץ שהיום נקרא בודגאיה. שם, לאחר מדיטציה ארוכה, הגיע להארה שמסוכמת היום על ידי הבודהיזם כ"ארבע האמיתות": האמת על הסבל, האמת על הסיבה לסבל, האמת על הפסקת הסבל והאמת על הדרך להפסקת הסבל.
"עם השנים, התפתחה רשימת חוקים עם לא פחות מ-227 ציוויים לנזירים, שאמורה לגרום לאדם לעלות על הדרך הנכונה להארה"
את האמיתות האלו אפשר לסכם בכמה משפטים: שום דבר בחיים אינו מושלם ואינו מוביל לסיפוק מושלם, לכן תמיד נסבול במידה כלשהי. שורש הסיבה לסבל היא החשק, הרצון בכל דבר. אם נעלים את השורש הזה, נצליח להעלים גם את הסבל עצמו. הדרך להשיג את המצב הזה היא תהליך של שמונה שלבים, שמתחיל בהתנהגות נכונה ומוסרית ונגמר בשימוש במדיטציה כדי לקבל הארה והבנה עמוקה של המצב האנושי – שהאגו שלנו הוא אשליה. כן, זה תמצות, וניתן למצוא מידע הרבה יותר מפורט באינטרנט, אבל כרגע, זה יספיק לנו.
בודהה בילה 45 שנים בנדודים בצפון הודו כדי להפיץ את הבשורה אליה הגיע. עוקביו הנאמנים ביותר הפכו לנזירים הראשונים. הם גילחו את ראשם, לבשו חלוקים פשוטים ואכלו רק את האוכל שניתן להם מאחרים (בדיוק כמו היום). גם שיער, בגדים ואוכל הם רצונות שמהם יש להתנקות. עם השנים, התפתחה רשימת חוקים עם לא פחות מ-227 ציוויים לנזירים, שאמורה לגרום לאדם לעלות על הדרך הנכונה להארה. בחוקים האלו ניתן למצוא השקה לדתות אחרות, אבל עם נימוקים שונים. למשל, התנזרות ממין היא אחד מהחוקים, אך לא מכיוון שמדובר על חטא כלשהו, אלא מכיוון שהרצון במין נחשב להסחת דעת, התעסקות בדבר מה שאינו משמעותי לחיים.
ועכשיו בודהיזם מודרני בתאילנד
אחרי שנים רבות, בודהיזם התפשט והגיע גם לתאילנד, יחד עם מדינות רבות באסיה. עם הגעת הדת החדשה למדינות חדשות, כך השתנו והתעצבו החוקים כדי להתאים לתרבות ולמנהגים המקומיים. לכן, בכל מדינה ניתן למצוא בודהיזם מעט שונה. בתאילנד, השינוי המשמעותי איפשר להכיל רעיונות כמו רוח ונפש האדם, וכיבוד הרוחות של אבות קדמונים, כפי שהיה נהוג לפני הבודהיזם. למעשה, למרות שלמושגים כאלו אין מקום בבודהיזם, תאילנדים רבים לא יודעים להפריד ביניהם לבין הדת הנקייה והמקורית. לכן, כמעט כל בית תאילנדי מודרני מציב בכניסה אליו "בית רוחות". בית הרוחות הוא בית העץ הקטן שנראה כמו בית ציפורים, ועליו בדרך כלל מונחים משקאות, פירות, קטורת ונרות. המקדשים האלו נועדו לכבד את הרוחות ששומרות על הבית ועל בני המשפחה, לספק להם מזון ומקלט.
בשונה מדתות אחרות, הפיכה לנזיר לא אומרת בהכרח התחייבות לכל החיים. למעשה, רוב הבנים בתאילנד נשלחים או הולכים מרצונם למנזרים, לתקופת נזירות קצרה, בגיל ההתבגרות, לפני הקמת משפחה או לפני פתיחת עסק. במקומות מבודדים יותר, מקובל שבנים עוברים תקופת נזירות בעקבות מות אדם קרוב, כדי לצבור עבורם מעשים טובים, ולתרום למעמד המת בעולם הבא. הנזירות לא נחשבת לעיסוק דתי, אלא ניסיון ללמד את הנזירים על מוסר ועל החיים מנקודת מבט ענווה ושאינה אנוכית. רובם יוצאים מהמנזרים אחרי פחות משנה. אין שום מניעה שנשים יצטרפו למנזרים, והבודהיזם לא עושה כל הפרדה בין גברים ונשים.
"אין פה מותר ואסור, רק דרך חיים שמומלץ לאמץ בשביל אושר והרמוניה. רוב המקדשים אינם רק מקום של תפילה, אלא גם מרכז קהילתי ובכפרים רבים אפילו בית ספר"
עשיית מעשים טובים היא החוק החשוב ביותר בבודהיזם, והקו המנחה בחייהם של בודהיסטים. תרומה לקהילה, למנזר, תרומת אוכל לנזירים, עזרה לחלשים וכו' צוברים קארמה טובה עבור העולם הבא. גם מדיטציה היא דרך לצבור קארמה כזו, שלא רק תורמת לתנאים בעולם הבא, אלא אמורה להביא מזל ושיפור בתנאים בעולם הזה.
חשוב להבין שבודהיזם אינו דת כמו יהדות, נצרות או איסלאם. אין פה מותר ואסור, רק דרך חיים שמומלץ לאמץ בשביל אושר והרמוניה. רוב המקדשים אינם רק מקום של תפילה, אלא גם מרכז קהילתי ובכפרים רבים אפילו בית ספר. כמובן שאנשים, בדרכם, ימצאו דרכים להפוך את מוסד הנזירות למקור כוח וכסף, אך זו לא כוונת הבודהיזם, ובמקומות רבים ניתן למצוא את הבודהיזם בצורתו המקורית.
איך לכבד את הדת בתאילנד
לבוש צנוע הוא מובן מאליו, ואם לא ידעתם על הצורך הזה – תגלו כשתגיעו למקדש. גברים ונשים מתבקשים להגיע בלבוש שמכסה את הכתפיים ומגיע עד הברכיים. יכול להיות שתראו מקומיים עם בגדים חושפניים יותר, אבל בתור תיירים – עדיף לכם ללכת על בטוח. כמו כן, שימו לב שאתם מסירים נעליים לפני שאתם נכנסים לכל מבנה, זה נחשב לכבוד בסיסי.
הרגליים שלכם נחשבות למלוכלכות וטמאות, לכן אחרי שנכנסתם למקדש, אל תשבו עם הרגליים מתוחות קדימה, במיוחד לא כלפי פסל של בודהה. שימו לב שאתם לא מצביעים על מישהו עם אצבעות הרגליים, כי גם זו נחשבת לגסות רוח.
רוצים לדעת עוד על מנהגים ונימוסים בתאילנד? תוכלו לקרוא יותר כאן.
