בזמן שבישראל מספר החולים עולה לכיוון עשרות אלפים, וישנם מאות מתים, איכשהו נדמה שהמחלה פסחה כמעט לגמרי על תאילנד. לאף אחד עוד אין הסבר חד משמעי, אבל השורה התחתונה די יוצאת דופן – איך במדינה של 70 מיליון אנשים, נדבקו רק מעט יותר מ-3,200 אנשים, ותועדו 58 מתים בלבד? וזה עוד במדינה שבה (עד תחילת הסגרים והפסקת הטיסות), הייתה זרימה ענקית ובלתי פוסקת של תיירים מכל העולם ומסין בפרט.
השערה אחת אומרת שהסיבה נעוצה בתרבות התאילנדית. אם ביקרתם בתאילנד, אתם יודעים שריחוק חברתי הוא אלמנט מובנה בתרבות המקומית במידה רבה. אין לחיצות ידיים, אין חיבוקים ונשיקות עם מכרים וזרים, רק קידות קלות ומרוחקות. מצד שני, תאילנד גם אימצה מהר מאוד את השימוש במסיכות הכירורגיות, מה שהיה נפוץ באסיה הרבה יותר מאשר באירופה או בישראל. מחקרים מנסים לאשש השערה שלישית, שאומרת כי התאילנדים "מחוסנים" במידה רבה מפני הנגיף, כיוון שלרובם אין מחלות רקע וכי לתושבים שחיים בסביבת נהר המקונג התפתחה מערכת חיסונית חזקה במיוחד לאורך עשרות שנים. יכול להיות שהתשובה נמצאת בשילוב של כל המרכיבים האלו. ככה או ככה, העובדות מדברות בעד עצמן – נכון להיום, כבר שבעה שבועות שאין בתאילנד אפילו לא נדבק חדש אחד.
שיעור ההדבקה הנמוך הוא מכנה משותף עבור מדינות רבות סביב המקונג. ויאטנם לא ספגה מוות אחד ותיעדה כשלושה חודשים ללא הדבקות כלל. במיאנמר תועדו רק 336 חולים, בקמבודיה 166 ובלאוס רק 19. אפילו ביונאן, המחוז הדרום-מזרחי ביותר של סין, תועדו פחות מ-190 חולים בקורונה.
בדומה לישראל ולמדינות אחרות במערב, גם בתאילנד המצב לא נראה כל-כך מבטיח בשלבים הראשונים של התפשטות הוירוס. למעשה, עוד בינואר, תאילנד הייתה המדינה הראשונה בה תועד חולה קורונה מחוץ לסין. תייר מווהאן שהגיע לתאילנד הפיץ את המחלה במדינה. הדבקות נוספות קרו בגלל תיירים מיפן, אירופה וארה"ב, וקרב איגרוף מרכזי הפך לאירוע הדבקה המוני שהדהד בכל רחבי המדינה. כמו מדינות אחרות, עוד במרץ הוחל סגר על כל המדינה, והופסקו טיסות אל תאילנד ומחוצה לה. אחד הדברים יוצאי הדופן הראשונים אליהם שמו לב הרופאים המקומיים, היה אחוז החולה שלא הראו סימפטומים – יותר מתשעים אחוז מהחולים. מכאן הגיעה ההשערה שהמערכת החיסונית של התאילנדים מתייחסת לוירוס באופן שונה מהותית מאשר תושבים של מדינות אחרות.
ועם זאת, הסכנה האמיתית שעדיין מרחפת מעל תאילנד היא בכלל כלכלית ולא בריאותית. בגלל בלימת התיירות במדינה, יותר משישים אחוז מהעסקים בתאילנד עתידים להיסגר. הכלכלה במדינה צפויה להצטמק בכמעט 7 אחוזים ויותר משמונה מיליון תושבים עתידים לאבד את עבודתם ולשקוע בחובות. תוסיפו לזה את העובדה שמשפחות בתאילנד הן בממוצע בעלות החובות הגדולים ביותר באסיה, ותבינו למה המכה הקשה ביותר של המגיפה עוד עתידה להגיע לתאילנד.
כדי לעורר את הכלכלה הפנימית ולהשיב תחושת נורמליות, יותר ויותר מקומות מתחילים להקל בסגרים. בתי הספר נפתחו, כאשר התלמידים מחויבים להגיע עם מגיני פנים שקופים ולשבת מאחורי שולחנות יחידים ומופרדים. כל החגיגות שתוכננו לחגי אפריל בוטלו, ועכשיו, החגיגות הצפויות החודש יולי עוררו תנועה קלה בתיירות הפנים. בנוסף, המדינה מאפשרת למעט מאוד תיירים להיכנס למדינה, מה שיכול לעזור לכלכלה, אבל כבר יצר הדבקות חדשות. אז כן, בתאילנד יש מעט נדבקים ומעט מאוד מתים כתוצאה מהקורונה, אבל השאלה היא במשך כמה זמן תוכלו המדינה להישאר כל כך חסינה מול איום כלכלי ממשי בהרבה?
