כשקיבלנו את האישור ממלון Banyan Tree בקו-סמוי, שהסכימו לארח אותנו בנסיעה האחרונה לתאילנד, ידענו שהרווחנו, אבל עוד לא ממש ידענו כמה. אחרי האישור הסופי, הגיע מייל עם מספר טפסים שהיה עלינו למלא. אחרי כמה שורות בסיסיות (שמות, מספרי דרכון, גילים), נשאלנו לגבי קשיחות הכריות שנרצה, ריחות שנעדיף שיהיו בחדר וסוגי הבדים המועדפים עלינו. כאן ידענו שאנחנו מגיעים למקום טוב באמת.
ה-Banyan Tree ממוקם בקצה המזרחי של האי סמוי, והוא למעשה תוחם את קצה האי (מה שגם אומר שהוא אחד משני מלונות בלבד על פני האי עם חוף פרטי לחלוטין). אחרי שעברנו את שערי הענק בכניסה ועברנו בידוק בטחוני קטן, סימנו לנו לעצור את הרכב שהשכרנו בכניסה ללובי. שם נלקחו מאיתנו המפתחות (הרכב יחכה בכניסה עד שנזדקק לו שוב), ולווינו לקבלה. אחרי טקס קבלת פנים קטן (משקה קר, עוגיה קטנה, קצת מגבות קרירות ושיחת חולין), הגיע הזמן להגיע לחדר. את כל החדרים ניתן לראות מהקבלה, שמשקיפה על צלע ההר שבהם הם משובצים. למעשה, לא מדובר על חדרים כלל, אלא על דירות שלמות, בתים קטנים שמבצבצים מתוך הצמחיים הירוקה שמכסה את ההר שמעל הים. יצאנו מהקבלה ועלינו על קלנועית גולף גדולה (זו הדרך היעילה ביותר להתנייד בתוך המלון הענק הזה, עם הסעה פרטית מיעד ליעד), ויצאנו לחדר.
עבור המחיר שתשלמו, תקבלו חדר זהה לזה שאנחנו קיבלנו. כל החדרים זהים במבנה שלהם, מלבד חדרי משפחה (בהם יש חדר נוסף עם שתי מיטות), וההבדל היחיד בין החדרים הוא הנוף (נוף ליער, להר או לים). למרבה המזל, זכינו בחדר עם נוף ישיר לים. פטריק, העוזר האישי שלנו (שליווה אותנו לאורך כל השהות שלנו במלון) הציג לנו את החדר. מבעד לדלתות העץ גילינו את החצר הפרטית שלנו, עם פינת ישיבה גדולה, בריכה פרטית וג'קוזי מחובר אליה. הבריכה נמצאת ממש מול חדר השינה הראשי, כשרק חלון גדול מפריד ביניהם. מחדר השינה הדרך מתפצלת אל המקלחת (חדר גדול עם מקלחת, אמבטיה וחדר שירותים צמוד, שתי מראות גדולות וכל סוגי הסבון שתוכלו לדמיין), ואל אזור הישיבה (עם ספות, מיטות וטלוויזיה משלו). במקביל למתחם הראשי, היה ביתן נוסף, ובו שתי מיטות נוספות לילדים וחדר אמבטיה נפרד.
המלון גדול, לכן כדי להגיע לכניסה, לארוחת הבוקר או לכניסה, יש להתקשר מראש לקבלה ולהזמין רכב שיבוא לאסוף. מעולה. לא נמצאים ליד הטלפון ובא לכם להזמין את ההסעה מהבריכה הפרטית שלכם? אין בעיה. פטריק צייד אותנו בטלפון נייד ובו המספר הישיר שלו, וגם גלישה סלולרית, שיחות מקומיות ובינלאומיות ללא הגבלה והמלצות לתיירים על האי.
אז כשסיימנו להתלהב מהחדר ולצלם אותו מכל זווית שיכולנו לחשוב עליה, ביקשנו הסעה לחוף. קשה להעריך חוף ים פרטי עד שהייתם באחד, אבל זו חוויה אחרת לגמרי מכל חוף שאי פעם הייתם בו. קודם כל – שקט מופתי. אין צעקות, מטקות, ילדים שרצים על החוף. כלום. ברגע שדרכנו על החול, שני נציגים של המלון ערכו עבורנו מיטות שיזוף, פתחו מטריות וציידו כל מיטה במשקאות קרים וסוכריות מנטה. ככה, שיהיה. אז נוצרה בחירה קשה – האם לפתוח ספר ולשקוע ממנו לנמנום, או לשאול שנורקלים, סנפירים וקיאק ולשוט לחקור את המפרץ? החלטנו קודם להיכנס לים ורק אז לנמנם. כשחזרנו לחדר לקראת ערב, גילינו שהחדר סודר ונוקה מחדש, שהאורות עומעמו לקראת הלילה ושאזורי הישיבה צוידו במגוון עוגיות בשביל קפה של אחר צהריים. טאצ' נחמד.
לקראת ערב, אחרי מקלחת טובה, הוסענו אל הרכב שלנו ומשם נסענו לשוק הלילה הקרוב ביותר. מומלץ מאוד לשכור רכב לפני ההגעה לסמוי, כיוון שההתניידות על האי פשוטה וזולה כך בהרבה. בסוף היום חזרנו למלון, והתחלנו לספור את השעות אחורה. למזלנו, בבוקר חיכתה לנו ארוחת בוקר מנחמת במיוחד. מול הנוף עוצר הנשימה בו המלון מתגאה (ובצדק) נהנינו מארוחת הבוקר הכי גדולה, אישית, מגוונת ומפנקת שאי פעם קיבלנו בכל מלון (וזה אומר לא מעט, תאמינו לנו). אנחנו רק מקווים שהסרטון עושה חסד עם ההשקעה העצומה של צוות המלון.
מפה לשם, אנחנו יודעים לאן אנחנו חוזרים בפעם הבאה שנגיע לאי.
