כל מי שביקר בתאילנד יספר לכם שהאנשים מקסימים. לא סתם קוראים לתאילנד "ארץ החיוכים" – התאילנדים מסבירי פנים אחד לשני וכמובן שגם לתיירים, תמיד משתדלים לעזור ולעולם לא מרימים את הקול (בקיצור – ישראלים ברוורס). אבל בדומה לישראל, גם תאילנד נוצרה במקור מקיבוץ גלויות של קבוצות אתניות זעירות שהתקבצו לכדי עם ואומה. אז מה הופך את התאילנדים לעם שאנחנו מכירים ואוהבים?
נכון רואים עליהם שהם קצת סיאמים?
אוסף של עמים שהופך לאומה
מתוך אותן קבוצות אתניות שמרכיבות את העם שאנחנו מכירים היום, הגדולה ביותר הייתה הקבוצה הסיאמית (כן, כמו החתולים). צאצאים של הקבוצה האתנית הזו נקראים היום סיאמים-תאילנדים. בכלל, למרות שהיום ניתן לקרוא לכל אזרחי המדינה "תאילנדים", ישנה עדיין חלוקה פנימית ישנה למקורות המשפחה (לא ממש שונה מהמצב בישראל). למשל, ישנם הלאווים מלאוס, השאן ממיאנמר והדאי מדרום-מערב סין. אפילו תושבי צפון תאילנד, נחשבים כ"עדה" עצמאית, שהייתה בעבר שבטית בהרבה ומצומצמת מכפי שהיא היום.
"רק לפני כמה עשרות שנים בתי הספר החלו ללמד את השפה התאילנדית הרשמית, מה שאפשר לאזרחי כל המדינה להבין ולדבר באופן שוטף אחד עם השני"
מלבד ה"עדות" האלו, שהיום ניתן לכלול תחת כותרת העל "תאילנדים", ישנם גם מיעוטים שאינם מעוניינים להיכלל. למשל, בצפון תאילנד תמצאו מיעוטים מבודדים לרוב, כמו מלזים, קמבודים וקבוצות גדולות יחסית של בני שבטי ההרים (אצלם ניתן לבקר בהרבה טרקים שיוצאים מצ'יאנג מאי. למשל, שבט ארוכות הצוואר המוכר לציבור, נחשב לשבט הרים גדול ומכובד). במקביל להיתוך העמים השונים יחיד, היגרו לתאילנד כמות גדולה של אזרחים סינים, שעם השנים הפכו לחלק אינטגרלי מהמדינה ומהעם. למעשה, הערכות שונות גורסות שלא פחות מ-40% מתושבי תאילנד היום הם בעלי היסטוריה משפחתית סינית. זו חתיכת השפעה רצינית על מאגר הגנים. היום, השושלת הסינית-תאילנדית מוכרת בתאילנד בדרך כלל בתור משפחות מהמעמד הגבוה. לאחר שנים רבות של בידול בין העמים, התחיל להישמע הביטוי "קון תאי" (העם התאילנדי), שברבות השנים הביא לתחושת אחדות לאומית.
מיעוטים רבים הפכו ברבות השנים לאומה התאילנדית
קצת על השפה התאילנדית
השפה שהיום נקראת "תאילנדית" הגיעה ברובה עם הסיאמים. היא נקראת גם "תאילנדית מרכזית", והיא הניב המרכזי גם היום. בפועל, תוכלו למצוא היום בתאילנד לצד התאילנדית המרכזית, גם תאילנדית צפונית, צפון מזרחית (מחוז איסאן) ודרומית. אם תלמדו תאילנדית יום אחד (מה שלא יהיה פשוט כלל), סביר להניח שלא תצליחו להבין מה אומר מישהו שלא נולד וגדל בבנגקוק (בדומה, למשל, לערבית פלסטינית לעומת מצרית או עזתית). רק לפני כמה עשרות שנים בתי הספר החלו ללמד את השפה התאילנדית הרשמית, מה שאפשר לאזרחי כל המדינה להבין ולדבר באופן שוטף אחד עם השני, למרות שישנם הבדלים בין חלקי המדינה גם היום.
"מילים נרדפות קיימות בשפע, כדי להתאים משפטים שלמים לרמות כבוד ונימוס שונות, כיוון שהחברה מתייחסת באופן שונה לגמרי לצעירים, זקנים, מלוכה או נזירים"
למה תאילנדית נחשבת לשפה קשה במיוחד? כיוון שבניגוד לעברית, אנגלית, ערבית, צרפתית ושפות מערביות שאנחנו מכירים, היא שפה טונאלית (כמו גם סינית או ויאטנמית). המשמעות היא שלא רק לצורת המילה יש פירוש, אלא גם לאופן הביטוי. בתאילנדית, ניתן לבטא כל מילה בחמישה אופנים שונים, בחמישה "טונים" שונים (אמצעי, נמוך, נופל, עולה וגבוה). אנחנו בכלל לא שומעים את ההבדלים, אבל המילה "מה" מגיעה עם חמש משמעויות שונות, שכוללות "אמא", "חמש" ו-"פרה".
לא, זה לא מתוך "שר הטבעות". האמת, אנחנו לא יודעים מתוך מה זה
ומה עם הכתב המסורבל שלא דומה לשום דבר אחר? למעשה, כל האותיות שאתם רואים הן עיצורים בלבד, התנועות הן ה"ניקוד" מעל ומתחת לאותיות (בדומה להטעמה תנ"כית). ישנן 44 אותיות ועוד 32 תנועות. נוסף על אלו, יש 4 צורות שמסמלות את הטון שבו יש לומר את המילה (כמו מילעל ומלרע, רק מסובך לאללה). כדי לסבך את העניין עוד טיפה, בדרך כלל אין צורך בסימני פיסוק בכתב התאילנדי, וגם לא ברווחים. בהצלחה עם הספר החדש שלכם. אם נשים את כל הסיבוכים האלו בצד, נגלה שלשפה התאילנדית יש קשר הדוק לאופי התאילנדי. מילים נרדפות קיימות בשפע, כדי להתאים משפטים שלמים לרמות כבוד ונימוס שונות, כיוון שהחברה מתייחסת באופן שונה לגמרי לצעירים, זקנים, מלוכה או נזירים – והשפה משקפת את ההבדלים האלו.
אם כולם עוצרים ועומדים – גם אתם צריכים
אם כבר מדברים על כבוד
בתור תיירים, אף אחד לא מצפה מכם שתדברו את השפה, שתתפללו במקדשים או שאפילו תדעו את הדרך הנכונה להחוות וואי (לא יודעים מה זה? כנסו לכאן) אבל כן מצופה מכם לעצור לרגע אם אתם שומעים את ההמנון. מקומות כמו משרדים ממשלתיים, בתי ספר ואפילו פארקים ישמיעו את ההמנון פעמיים ביום – בשמונה בבוקר ובשש בערב. אתם לא צריכים לעמוד דום, להניח יד על הלב ולהזיל דמעה, אבל יהיה גס רוח מצדכם לא לעמוד במקום לאורך כל השיר. את אתם יושבים – עמדו. הדבר נכון גם אם תחליטו ללכת לראות סרט. לפני כל סרט, אחרי מספר פרסומות, יתנגן סרטון קצרצר לכבוד המלך, כשברקע נשמע ההמנון. גם במקרה הזה – קומו מהמושבים ועמדו לאורך כל הסרטון.
