הרחובות של תאילנד מלאים בעגלות בצד הדרך, שמציעות את כל מה שאתם צריכים כדי להחזיק מעמד עד הארוחה הבאה שלכם: בננה לוטי מתוקה, מנת פאד-תאי צנועה, אולי ערמונים קלויים או גלידת קוקוס. ותמיד, לצד אותם דוכנים מוכרים ואהובים, יש את הדוכנים שמולם משתהים במשך דקות ארוכות – החרקים. כן, הם אכן כולם מלאים בחלבון, אבל לא הערך התזונתי הוא מה שהביא אתכם לעמוד בפה פעור (אבל לא מדי) מול הצרצרים המטוגנים (אגב, אם בכל זאת חשבתם לאכול ג'וקים בשביל הבריאות שלכם, דעו לכם שהטיגון העמוק קצת מוציא את המרכיב הבריאותי מהמשוואה). בכל מקרה, אם גם אתם מאותם אנשים שאמרו לחברים שלהם "הפעם אני עושה את זה", ואז הלכו לאכול KFC, הנה סקירת החרקים שלנו, שתספר לכם למה אתם יכולים לצפות כשאתם מנשנשים חרקים בתאילנד.
תולעי משי: פעם גידלתם אותן, היום הן אוכל. עולם מוזר.
תולעי משי
אם זו הפעם הראשונה שלכם עם חרקים, כדאי להתחיל עם תולעי המשי. כן, אותן תולעים לבנות שהערצתם בגן חובה והאכלתם בעלי תותים. איך שגלגל מסתובב, הא? שימו לב שאלו התולעים השמנמנות והחומות יותר. על הצרות והלבנות נדבר בהמשך. כמו שאר המבחר על העגלה, גם התולעים מטוגנות בשמן עמוק לפני שממטירים עליהן מלח ופלפל בנדיבות. לתולעים אין רגליים או כנפיים קשות שיכולות להיתקע לכם בשיניים (או בגרון, לא עלינו) והטעם שלהן מאוד חטיפי. באמת, זה די דומה לצ'יטוס, רק שזו תולעת. נסו לשים את המחשבה הזו בצד בזמן שאתם יורדים על שקית שלמה (רק 50 באט! מציאה!)
רואים את החבוב הענק במרכז? זה רבפשפש. הנה, למדתם
רבפשפש
טוב, באנגלית קוראים ליצורים האלו Giant Water Bug. כשחיפשתי את השם שלהם בעברית, גיליתי שהם למעשה הרס"ר של החרקים. בכל מקרה, כאן דרגת הקושי עולה. הם מאוד גדולים, כפי שאפשר להתרשם בתמונה, וצריך לתלוש להם את הכנפיים והרגליים לפני שזורקים אותם שלמים לפה (למרות שלא נכעס אם תתחילו עם ביס קטן). לרבפשפש יש, באופן מוזר מאוד, טעם חזק של אניס (כמו ערק). הראש, בניגוד לשאר הגוף, חמוץ מאוד. אני נפטר ממנו לפני הביס. מתוך כבוד לרבפשפש, כמובן.
לא מאמינים לנו? קבלו סרטון:
"יש לכם פה את כל היתרונות של הטעם, יחד עם קראנצ'יות נהדרת. כן, תוך כדי שאני כותב את זה, אני נזכר שאני מתאר חרגול מטוגן"
כמו צ'יטוס אבל ממש-ממש שונה בכל קנה מידה. תולעי במבוק
תולעי במבוק
אלו התולעים הלבנות עם הראש החום. הן זוכות לשם שלהן בזכות העובדה שהן אוכלות במבוק. יכולתם להגיע לזה בעצמכם. גם הן תהיינה צעד ראשון קל יחסית בעולם החרקים. אין להן כל-כך טעם, למען האמת. כשתאכלו אותן שלמות, תרגישו בעיקר טעם של מלח ופלפל. הן גם לא קראנצ'יות כמו שאר החרקים, וזה חבל, כי בכל זאת מדובר על חטיף. הן מעולות בתוך סלט. את זה לא בדקתי, רק אמרו לי. גם לי יש גבולות.
חרגול בטיגון עמוק
חרגולים
אם תשאלו את התאילנדים, זהו החטיף האולטימטיבי. יש לכם פה את כל היתרונות של הטעם, יחד עם קראנצ'יות נהדרת. כן, תוך כדי שאני כותב את זה, אני נזכר שאני מתאר חרגול מטוגן. אבל מה הבעיה? זה טעים. לאכול חרקים זה טבעוני? סליחה, אני סוטה מהנושא – אם התגברתם על תולעי משי בהצלחה ואתם רוצים להמשיך לחרק קצת יותר מתקדם – החרגולים הם התשובה. כדאי להסיר להם את הרגליים לפני הביס – הן מאוד קשות ויכולות לדקור אתכם. פייר, אני מפרגן לחרגול את הנקמה הקטנה הזו.
צרצרים. כבר לא מביא כל-כך הרבה מזל, הא?
צרצרים
כן, טוב, זה פשוט מגעיל. נכון כשאני מתאר אכילת חרקים, אתם מדמיינים טעם של חרקים בפה? אז זה הטעם של הצרצרים. הטבע צייד אותם טוב-טוב בפני בני אדם. הצרצרים מרים מאוד, ומשאירים יובש מוזר ולא נעים בפה, כמו לשתות יין יבש. ואז לאכול צרצר. בואו תישארו עם חרגולים ותולעי משי בשבוע הקרוב ואני אמצא לכם מה עוד טעים בגזרת החרקים עד שבוע הבא, אוקיי?
