בניגוד למדינות מערביות רבות, לתאילנד יש כמה חוקי נימוס בסיסיים שלא הייתם מנחשים שקיימים סתם ככה. כדי שלא תעשו לעצמכם פדיחות, או במקרה הגרוע – תגיעו לכלא, אספנו עבורכם שבעה חוקים פשוטים שיאפשרו לכם לכבד את המקום שבו אתם נמצאים ואת האנשים שסביבכם – בדרך שלהם.
כן, שמנו תמונה של רגליים. מחוכם, הא?
- רגליים על הקרקע.
לפי התרבות התאילנדית (ואולי אתם מכירים את התרבות הזו ממדינות אחרות במזרח), חשיבות החלקים בגוף נקבעת על פי המיקום שלהם, מלמעלה למטה. על פי ההיגיון הזה, הראש שלכם הוא האיבר החשוב ביותר, והוא נחשב כמעט קדוש. הרגליים, לעומת זאת, טמאות. מהסיבה הזו, אין ליצור שום מגע בין השניים (זו אזהרה לגמישים מביניכם). כמו כן, אין לגעת עם הרגליים בשום דבר ששייך למישהו. אנחנו יכולים לספר באופן אישי, שבתחילת טרק אחד לפני מספר שנים, המדריך הניח את החבילה עם האוכל לשלושת הימים הקרובים על האדמה לפני היציאה לדרך. אחרי שאחת המטיילות שאלה "מה זה" ודחפה את החבילה עם קצה הנעל, המדריך כמעט ביטל את כל הטרק, כי יש צורך לקנות אוכל חדש. כמו כן, כדאי להימנע לשבת ליד אנשים בישיבה מזרחית (כדי שלא תצביעו עם כפות הרגליים על מי שיושב מצידיכם), אין להניח את הרגליים על השולחן ובאופן כללי – לשמור על הרגליים קרוב לאדמה. אה, ואל תיגעו לאף אחד בראש, גם לא עם הידיים. וגם לא אם זו צ'אפחה ידידותית כי זה החבר הכי טוב שלכם כרגע. הצ'אפחה הזו יכולה לשלוח את החבר שלכם לשאלות הרות גורל כמו "למה בחרו לזלזל בי באופן כה משפיל". פשוט, שמרו את הידיים לעצמכם.
כשקוראים להם כמו שצריך, הם זורמים - בוא, בוא הנה.
כשאתם קוראים לחבר שלכם להתקרב אליכם, מה היד שלכם עושה? סביר להניח שהיא פתוחה, כשכף היד מופנית כלפי מעלה והאצבעות מתקפלות לכיוונכם בתנועת "בוא הנה". אז זהו, שבתאילנד התנועה הזו מיועדת לחיות. ובדיוק כמו שלא הייתם רוצים שינסו להשיג את תשומת לבכם עם המשפט "בוא הנה, בהמה", לא כדאי לקרוא לאף אחד עם הג'סטה הזו. אלו אחד החוקים שכדאי לשים לב אליהם, כי אנחנו מבצעים את המחווה הזו בצורה כמעט אוטומטית, ונוטים לא להבין מדוע מישהו בצד השני יכול להיפגע מאוד. במקום, פשוט הפכו את היד, כך שכף היד מופנית כלפי האדמה, והזיזו את כל הזרוע כלפי הגוף. עכשיו אתם קוראים לאנשים עם מחוות של בני אדם. ברכותינו.
כולם מכבדים. כולם - וואי וואי.
מהרגע שתיכנסו בשערי הממלכה, תמצאו את עצמכם קדים לא מעט, ומצמידים את הידיים אפילו יותר. להצמדת הידיים הזו (בתנועת תפילה קטנה, לסימון "שלום") קוראים וואי (Wai). לא רק שמנומס להחזיר וואי כשאתם מקבלים אחד, אלא שנחשב גס רוח שלא להחזיר אחד. המקומיים אמנם מודעים לכך שתיירים לא תמיד יודעים איך לענות כראוי, אבל בכל זאת – מומלץ לענות למי שקד בפניכם. את הידיים יש להצמיד אחת לשנייה, כאשר המרפקים צמודים לצידי הגוף. מיקום הידיים שלכם מראה את מידת הכבוד שלכם לאדם שמולכם – גבוה יותר הוא מכובד יותר. ברירת המחדל צריכה להיות הצמדת האגודלים לגובה האף שלכם. אם אתם עומדים מול אדם מבוגר מכם, או שאתם רוצים להעניק כבוד יתר, הרימו את האגודלים לגובה הגבות. עבור קדושה (בזמן תפילה), מלוכה, או מול נזירים, יש להרים את האגודלים עד גובה קו השיער וללוות את המחווה בקידה קלה. לא נהוג ללחוץ ידיים כשפוגשים אדם חדש, את זה בדיוק מחליף ה-וואי. כשאתם חוזרים לארץ, לעומת זאת, זה עובד קצת פחות טוב. בדקנו…
תרגיעו, מה אתם צועקים? - דבר חלש.
עכשיו, שימו לב טוב-טוב, כי זה מיועד לכם, ישראלים שלא שמים לב כשהקול שלהם נודד מעלה בסולם הטונים. אל תרימו את הקול. אף פעם. גם לא במהלך המיקוח של החיים. גם לא אם המלצר הפיל עליכם שבע צלחות מרק. לא להתעצבן, לא לאבד קור רוח וחס וחלילה לא לצעוק. שבירת קור הרוח היא מה שנחשב בתרבות התאילנדית "לאבד פנים". זה אבדן כבוד גדול, שמביך מאוד להימצא בו. לא רק שתביישו את עצמכם, אלא שתפגעו מאוד באדם שעליו הרמתם את הקול. שמרו את הקול שלכם לחזרה לארץ.
לא כל השאלות שלכם סופר-חשובות - איזה מלך.
אנחנו מבינים שאתם סקרנים מאוד לגבי כל התמונות הענקיות של משפחת המלוכה. אנחנו יודעים שאתם רוצים להבין את היחס של העם למשפחת המלוכה, וששמעתם רכילות כזו או אחרת על המלך החדש שאתם חייבים לאמת. אבל הרוב המוחלט של התושבים לא ידברו אתכם על משפחת המלוכה. מלבד דברי הלל לא תשמעו יותר מדי. קודם כל, כי לפחות עד מות המלך האחרון, ששלט במדינה יותר משבעים שנה, משפחת המלוכה עשתה רק טוב לעם. שנית, באופן מסורתי, המלוכה בתאילנד נחשבת לכמעט קדושה. היא מקבלת הגנה מהאלים והשדים ששומרים על הממלכה ובאופן כללי – לא מומלץ להתעסק איתה. אל תביכו את נהג המונית שלכם או את הבחור שפגשתם עכשיו בפאב, עם שאלות פולשניות לגבי דעתו ודעת העם על המלוכה. עם אותו היגיון, אל תחשבו אפילו על לפגוע בכבודן של תמונות משפחת המלוכה או כל סמל רשמי אחר. ביזוי סמלי המלוכה גרוע כמו סמים, שוחד או גניבה, והעונש עליו הוא כלא בלי יותר מדי שאלות.
יותר משמעותי ממה שאתם חושבים - כבוד במזומן.
כשאנחנו משלמים בסופר, אנחנו מייחסים חשיבות לכמה כסף הוצאנו, אבל לא לאופן שבו הוצאנו את הכסף. לא סתם כל מוכר ב-7\11 מגיש לכם את השטרות ביראת כבוד. הכסף הוא הרכוש שלכם, הוא חלק מכם ויש לנהוג בו בכבוד – וכך גם מצדכם. כשאתם משלמים, הגישו את הכסף בשתי ידיים, כאשר השטרות מתוחים ולא מקופלים, והם מסודרים עם פני המלך (שמוטבעים על השטר) כלפי מעלה. גם מכבד – וגם נוח לחולי סדר.
זו העצה הכי טובה שאנחנו יכולים לתת - חייכו.
זה הכלל החשוב ביותר, וזה שהכי כיף לשמור עליו. לא סתם מתייחסים לתאילנד בעולם בתור "ארץ החיוכים". החיוך מוטמע עמוק במסורת רבת השנים של המדינה וגם של הבודהיזם. זהו כבוד בסיסי לחייך למכרים וזרים כאחד, ומתחבר בקלות לכל הכללים האחרים. משמעות החיוך הזה הוא לראות את מי שעומד מולכם, להעניק לו סוג כלשהו של חיבה לפני שתמשיכו הלאה ביום, ותאירו את היום שלו ושל עצמכם. חוץ מזה, אתם בתאילנד, למה שלא תחייכו?
